פסק-דין בתיק עת"א 11200-03-12

העותר, נאשם 3 בתפ"ח 5016/08 (בימ"ש מחוזי חיפה) מרצה עונש מאסר רביעי לתקופה של 6 שנים בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לחבלה חמורה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין, וביום 13.2.12 החליטה המשיבה 1 (להלן: " הועדה") לדחות את בקשתו לשחרור על תנאי.

הועדה קבעה כי העבירות שבוצעו על ידי העותר הן עבירות נפוצות וחמורות, אשר בוצעו למען בצע כסף, העותר שוחרר פעמיים על תנאי, כאשר ממאסרו לפני אחרון שוחרר בתוכנית רש"א ושלושה מאסרים קודמים לא הרתיעו אותו ולא שיקמו אותו.

הועדה לא התעלמה מתפקודו התקין של העותר בין כותלי בית הסוהר, אך ציינה את התנהגותו השלילית של העותר כפי שעולה ממידעים חסויים שהוצגו בפניה ובפנינו.

הועדה גם עמדה על כך שהעותר לא השלים את השתתפותו בקורס שליטה בכעסים אך כתבה כי גם אם היה משלים את השתתפותו, כפי שעשה לאחר ההחלטה נושא העתירה, מדובר בתוכנית קצרה של שלושה חודשים שאין לראות בה טיפול יסודי וממושך שלו זקוק העותר.

כמו כן ציינה הועדה כי העותר כבר שוחרר בעבר בתוכנית רש"א ולמרות זאת חזר לסורו בצורה בוטה וחמורה למדי ומשכך, מאחר ולא עבר תוכנית טיפולית ממשית בכלא, סיכוייו לשיקום לאחר שחרור קלושים.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי הועדה נתנה משקל רב מדי לעבירות נושא מאסרו של העותר, לא התייחסה להתנהגותו המופתית במהלך המאסר, לכך שסיים השתתפות בקבוצה לשליטה בכעסים, לתוכנית השיקום הפרטית שהגיש בפניה, שהיא תוכנית מצוינת, והתייחסה, שלא כראוי למידעים החסויים למרות שהם קשורים לאירועים שארעו במהלך שנת 2008.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ומצביעה על עברו הפלילי, על נסיבות ביצוע העבירות על ידו המלמדות על מסוכנותו, על כך שלא סיים את הטיפול בקבוצת שליטה בכעסים לפני ההחלטה נושא העתירה, ועל כך שרש"א לא הסכימה להכין תוכנית שיקום לגביו, שכן הוא לא עבר טיפול ממשי בכלא שיכול לאיין את מסוכנותו.

במהלך הטיעון בפנינו העלה ב"כ העותר טענת אפליה בין העותר לבין אחד משותפיו לביצוע העבירות, הוא נאשם 4 בתיק הנ"ל, אשר שוחרר על תנאי למרות התנגדות המשיב, אך המשיב לא הגיש עתירה כנגד שחרורו.

לטענה זו משיבה ב"כ המשיב 2 בכך שחלקו של אותו שותף היה קטן מחלקו של העותר שבפנינו שכן הוא לא הורשע בעבירה של החזקת נשק.

עיון בהחלטת הועדה נושא העתירה מעלה כי היא שקלה את כל השיקולים הראויים לצורך שחרורו המוקדם של העותר. הועדה לא התעלמה מהתנהגותו התקינה של העותר בין כותלי בית הסוהר וגם אם סיים לאחר ההחלטה נושא העתירה קורס שליטה בכעסים, על פי תעודה שהציג בפנינו, אין בכך כדי להצדיק את שחרורו המוקדם שכן העותר מעל באמון שנתנה בו ועדה קודמת כאשר שיחררה אותו על תנאי ממאסר לתקופה ארוכה של 8 שנים בתנאי תוכנית רש"א, והעותר חזר לסורו על ידי ביצוע העבירות נושא מאסרו הנוכחי.

נסיבות ביצוע העבירות על פי חלקו של העותר כמתואר בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא, גם אם לא היה העבריין העיקרי אלא רק היה הנהג אך החזיק בנשק, מלמדת על מסוכנותו ואין בתנאי התוכנית הטיפולית הפרטית שהגיש העותר, לאור סירוב רש"א להכין תוכנית טיפולית לגביו, כדי לאיין מסוכנות זו.

גם אם איננו מתחשבים לחובתו של העותר בהתנהגותו השלילית כפי שבאה לביטוי בשני אירועים משנת 2008, הרי אין בתוכנית השיקומית שהגיש כדי להפיג את מסוכנותו ואין בה כדי להוכיח סיכויי שיקום לאור כשלונו בעבר כאשר שוחרר בתנאי תוכנית רש"א.

מכל האמור לעיל, החלטת הועדה נושא העתירה איננה חורגת מתחום הסמכות והסבירות ולקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים, גם אם לא התייחסה מחוסר ידיעה לשחרורו על תנאי של אחד השותפים לביצוע העבירות נושא מאסרו של העותר.

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לאמור בסעיף 32 לפסק דינו של כב' השופט מלצר בבג"צ 6067/11 ו- 6096/11 הפצ"ר ואח' נ' הועדה הצבאית לעיון בעונש ואח', החלטת הועדה נושא העתירה איננה ראויה להתערבות ערכאה שיפוטית ואיננה מצדיקה התערבות כזו ואנו דוחים את העתירה.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ב, 01/05/2012 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.